אין זה סוד כי בשנים האחרונות גדל השימוש ברשתות החברתיות באופן חסר תקדים. אם עד לפני מספר שנים Facebook נשמעה כמדע בדיוני ו- Twitter היתה משויכת אוטומטית לעולם בעלי הכנף, הרי אתרים אלו הפכו שמות שגורים וחשיבותם, כך נדמה, רק עולה עם הזמן.

כמו כן, אם בעבר שימשה Facebook כתחביב לשעות הפנאי, הרי שכיום רשתות אלו משרתות יותר ויותר מטרות מקצועיות, ועבור חלקן, כגון LinkedIn, זה אף ייעודן המוצהר.

בפוסט זה נבקש להציג את השימוש ההולך וגובר שעורכי דין עושים ברשתות החברתיות, וננסה לעמוד על כללי האתיקה וכללים אחרים החלים עליהם בסיטואציה מורכבת זו.

נראה שכדי ללמוד על מרכזיותן של הרשתות החברתיות, די כי נביט על המספרים – אם בשנת 2007 היו חברים ברשתות החברתיות 20 מיליון אנשים ברחבי העולם, הרי שבשנת 2011 מספר זה קפץ לכ- 725 (!) מיליון. נדמה שכל מילה נוספת מיותרת בהקשר זה.

ומה באשר לעורכי דין? בעוד שבשנת 2008 רק 15% מעורכי הדין בארה"ב היו פעילים ברשתות החברתיות, נתון זה זינק ל-56% בשנת 2010 ומאז רק המשיך לטפס. המסקנה העולה מהנתונים ברורה- הרשתות החברתיות מהוות שוק בלתי נדלה של לקוחות, שוק אשר עורכי דין רבים כבר פעילים בו, וההצטרפות אליו רק הולכת וגוברת.

מדוע זה קורה? קודם כל, משום שעורכי דין הם קודם כל אנשים פרטיים, ובמקרים רבים – גם משתמשים 'כבדים' ברשתות החברתיות ללא קשר לתחום העיסוק שלהם. בהקשר זה, יש לזכור כי מגבלות האתיקה המקצועית ממשיכות לחול על פעילותו של עורך הדין, גם אם הוא פעיל ברשת 'בכובעו' כאדם פרטי ולא כעורך-דין.

כך למשל, גם פרסום סטאטוס "פרטי" ב- Facebook בו עורך הדין חוגג את ניצחונו בתיק משפטי ובו הוא מציין פרטים מעמיקים מדיי לגבי נתוני התיק, עלול להוות הן פגיעה בסודיות לקוח והן פרסומת אסורה על פי כללי האתיקה לפרסומת.

כללים אלו אמנם מתירים פרסומת באינטרנט, אך תוכנה של הפרסומת יכול לכלול רק רשימה סגורה של פרטים. האם פעילות ברשתות חברתיות, דינה כדין פרסומת? דעה רווחת אחת גורסת כי עורך דין המבצע פעולה ביודעו כי היא עשויה לגרום לגידול בעסקיו – ביצע למעשה פרסומת. זו גם הגישה הרווחת בארה"ב, אשר אושרה ע"י לשכת עורכי הדין האמריקאית.

מעבר לנושא השימוש הפרטי, עורכי דין משתמשים ברשתות החברתיות למטרות שיווק עצמי, אולם קיים תחום נוסף בשם 'דיג ראיות', נסביר עליו בהמשך. להלן מספר היבטים אתיים שיש לתת עליהם את הדעת.

(1) שיווק עצמי

בסקר שנערך בארה"ב השיבו 27% מתוך 164 יועצים משפטיים פנימיים של חברות כי בלוגים משפטיים של עורכי דין הם "אחד המקורות החשובים ביותר" לאיתור מועמדים לייעוץ משפטי חיצוני. מחצית היועצים המשפטיים "הסכימו" או "הסכימו במידת מה" כי בלוגים משפטיים משפיעים על ההחלטה איזה עו"ד חיצוני לשכור.

סקר אחר שהוזמן ע"י לשכת עורכי הדין האמריקאית גילה כי 18% מהאנשים הפרטיים שנסקרו, משתמשים ברשתות חברתיות "בסבירות גבוהה" או "בסבירות מסוימת" לצורך חיפוש עו"ד פרטי, וכשנשאלו בקשר לבלוגים, 15% מהם השיב באופן דומה.

מה הם כללי האתיקה לעניין שיווק לעורכי דין ברשתות החברתיות? דבר פרסומת, כאמור, כולל רשימה סגורה ומצומצמת של פרטים אודות המשרד או עורך הדין. יתר על כן, סעיף 5 לכללי האתיקה לפרסומת קובע כי עו"ד רשאי לפרסם מידע הכולל פרטים עובדתיים בלבד וללא דברי שבח והלל על עצמו, וגם זאת – רק בעקבות פנייה שנעשתה אליו, ולא באופן יזום.

בהקשר זה חשוב לציין– עצם קיומו של חשבון ברשת החברתית אינו מהווה פרסומת. וועדת האתיקה מתירה לעורכי דין לקיים חשבונות ברשתות החברתיות, כל עוד הדבר אינו כולל עלות כספית ואינו מהווה עבירה על כללי האתיקה לפרסומת.

מה באשר לתגובות אוהדות יתר על המידה המפורסמות ע"י לקוחותיו של עורך הדין בעמוד הרשת החברתית שלו? ביחס לפרסום שכזה באתר האינטרנט של עורך הדין, קבעה לשכת עורכי הדין בצפון קרוליינה ארה"ב, כי עורך הדין מחויב לפנות אל הלקוח כדי שיתאים את פרסומיו לכללי האתיקה, ובמידה וזה יסרב, על עורך הדין להפסיק לייצגו, או שהפרסום הלא אתי ייראה כאילו בוצע על ידו. שאלה זו טרם נדונה בישראל.

(2) 'דיג ראיות'

בנוסף ליתרונות השיווקיים של הרשתות החברתיות, נראה כי עורכי דין רבים מגלים גם את היתרונות המקצועיים באפיקים אלו, ומשתמשים בפייסבוק, טוויטר ודומיהם להשגת מידע – וראיות בפרט- הרלוונטיות להליכים המנוהלים על ידם בבתי משפט. אותו 'דיג ראיות' מתייחס בדרך כלל, לעורך דין הדולה מידע מתוכן אינטרנטי פתוח ולגיטימי, לדוגמה, פרופיל ברשת החברתית שהינו פתוח לכלל, או נגלה מתוקף חברות וירטואלית עם אותו אדם.

לנוכח שפע המידע העצום ברשתות החברתיות, ובמיוחד במדינה קטנה כמו ישראל בה "כולם מכירים את כולם", 'דייג ראיות' ברשתות החברתיות כמעט מתבקש מאליו, ויש שיאמרו אף נובע ישירות ממחויבותו של עורך הדין ללקוחו.

ועם זאת, לעתים נמתחים גבולותיו של מונח זה, כך שנכנסות לתוכו חובות אתיות ואחרות. האם, למשל, כניסה באמצעות תחבולות לפרופיל של אדם ברשת החברתית על מנת להשיג מידע- הוא שירות לגיטימי של עורך הדין ללקוחו?

ראשית, הפרופיל הפרטי של אדם מהווה פורום פרטי, כך קבעה בעצמה וועדת האתיקה. מכך עולות חובות הקשורות לשמירה על פרטיותו של האדם לפי חוק הגנת הפרטיות. הזכרנו את סעיף 32 הפוסל שימוש בראיות שהושגו תוך פגיעה בפרטיות, ונזכיר גם את סעיף 2(1) לחוק האוסר בילוש או התחקות אחר אדם.

זאת להבדיל מתוכן שפורסם בפורום ציבורי, כגון אתר אינטרנט, אשר לגביו קבעה לשכת עורכי הדין באורגון, ארה"ב, שכניסה אליו "אינה שונה מקריאת כתב עת או רכישת ספר". נראה שהדברים יפים גם לגבי בלוג או פרופיל ברשת החברתית, בתנאי שאלו חשופים לציבור הרחב.

האם גם החסרת פרטים על ידי עורך דין, המנסה לדוגמה להיכנס למעגל חבריו של פלוני בפייסבוק, היא פעולה לגיטימית, או שמא עולה כדי הפרת חובה אתית? פעולה זו, המכונה בעגת המומחים Friending, זכתה להתייחסות מעניינת בארה"ב, כאשר הדעות בעניין נותרו חלוקות. לשכת עורכי הדין בניו יורק קבעה כי אמנם על עורך הדין להשתמש בשמו האמיתי בעת שליחת "בקשת חברות" ברשת החברתית, אך הוא אינו מחויב לפרט בפני הצד השני את הסיבות לשליחת בקשה זו. לעומת זאת, לשכת עורכי הדין בפילדלפיה קבעה כי עורך דין חייב "בגילוי מלא" של מניעיו לשליחת בקשת החברות.

לסיכום, פועלם של עורכי הדין ברשתות החברתיות רק הולך ועולה, ביחס ישר לפופולאריות העצומה ממנה נהנות רשתות אלו בקרב הציבור הרחב. נראה שלשכות עורכי הדין בארה"ב ובישראל, ובפרט לשכת עוה"ד במחוז ת"א והמרכז, מחפשות דרכים להקל על השימוש ברשתות אלו מבחינת כללי האתיקה ולנקוט ביד "מלטפת" באופן יחסי, מתוך הבנה כי השימוש ברשתות אלו עבור עורכי דין הינו בלתי נמנע ומחויב המציאות.

עם זאת, טוב יעשו עורכי הדין אם יעמדו על מחויבויותיהם האתיות והחוקיות בהקשרים אלו, על מנת לנצל את יתרונות הרשת החברתית בצורה האופטימאלית ביותר.