התקשורת הכלכלית כותבת לא פעם על שותפים במשרדי עו"ד. אותם שותפי הון (Equity Partners) מסוקרים בסקרי שכר והמשיכות החודשיות שלהם נדונות ובאות לידי ביטוי בגרפים צבעוניים. ברם, קולם של רמת השותפים השנייה, שותפי ה- Non-Equity, שותפי הרווח / שותפי החוזה במשרדי עו"ד, כמעט שאינו נשמע.
שותפי האקוויטי (שותפי ההון) הם הרי בעליו של משרד עוה"ד. הם אלו שעובדים בו שנים רבות ותרמו לו הן ברמה המקצועית אישית והן ברמה הכלכלית, לעיתים על ידי השקעת הון אישי ובוודאי על ידי גיוס לקוחות מוכרים ובעלי אמצעים. אולם שותפי הרווח (Non-Equity partners) הם לא פעם הקטר המקצועי והפעיל העומד מאחורי שותפי ההון.
במחצית השנייה של 2012 נבחנו תוצאות ההשתכרות של שותפי Non-Equity בסקר שנערך בקרב 200 משרדי עו"ד הגדולים בארה"ב. הסתבר, כי טווח ההשתכרות של שותפים אלו נע בממוצע בין 1.53 מיליון $ לשנה (שהם כ- 459,000 ₪ לחודש) במשרדים כגון Milbank, Tweed, Hadley & McCloy לבין 100 אלף $ לשנה (שהם כ- 30,500 ש"ח בחודש) במשרדים כגוןVorys, Sater, Seymour and Pease.
בנוסף, הוכח כי הסכום המשולם לשותפי Non-Equity מהווה רק כ 20% מהסכום המשולם לשותפי ההון. נתונים אלו מלמדים על מעמדם של שותפי Non-Equity אל מול שותפי ההון במשרדי עוה"ד.
על מנת להבין את טיבם של המספרים לעיל וכדי לקבל תמונת מצב מהימנה אודות שותפי הרווח בארה"ב, נסקרו משרדי עורכי הדין המובילים בארה"ב. להלן התוצאות, הרלוונטיות ברובן גם לסקטור המשפטי בישראל:
(1) סוגי שותפי Non-Equity
קיימים מספר הגדרות וטייטלים שניתנים לשותפי Non-Equity, לרבות:
- שותפים להכנסה (income partners)
- שותפי שכר (salary partners)
- שותפים ללא בעלות (non-share partners )
- שותפים בעלי שכר קבוע (fixed-dollar partners)
- שותפי חוזה (contract partners)
- ועוד
בשורה התחתונה המהות היא אותה מהות. ראוי לציין בהקשר זה כי המשכורות המשולמות, כמו גם הזכויות הנלוות והאחריות המוטלת על שותפי Non-Equity, משתנה בהתאם לכל קבוצה מהקבוצות שיוגדרו להלן, ובהתאם לאופיו של כל משרד.
במסגרת קבוצת שותפי Non-Equity נכללו ונבחנו שלוש קבוצות-
- שותפים צעירים ומבטיחים בתוך הפירמה הנמצאים במסלול הישיר והבטוח להפוך לשותפי הון (שותפים צעירים);
- גיוס של עורכי דין בעלי מומחיות שלא גדלו בפירמה, והחתמתם על הסכמי העסקה קצרי טווח בשל מומחיותם הנדרשת (ייבוא אישי);
- שותפים בכירים לקראת סיום הקריירה ושותפים המחפשים הכנסה צפויה ומאוזנת מבלי להיות מעורבים בפוליטיקה פנים משרדית, מה שאפשר להם להקדיש זמן רב יותר לאיכות חיים ופנאי (שותפים לדרך).
נכנס מעט לעובי הקורה, ונבחן את סוגי שותפי ה- Non Equity:
(1) שותפים מבטיחים בתחילת דרכם (Junior Partners)
באופן כללי, קיימות שתי גישות בקשר לשותפים אלו. האחת, רואה בשותפים כעובדים לכל דבר ועניין. לדוגמא במשרד עוה"ד האמריקאי Kirkland & Ellis, זוכים עו"ד שכירים מוצלחים להפוך לשותפי Non-Equity רק לאחר 6 שנות עבודה.
לאחר הפיכה לשותפים כאמור, הם נדרשים לתקופת עבודה בת שלוש עד ארבע שנים בטרם נשקלת מועמדותם לשותפות הון (Equity partner). במשרד זה, שותפי Non-Equity השתכרו בשנת 2011 בממוצע כ 450,000$ (שהם כ- 135,000 ₪ בחודש) שהם כ14.9% מסך ההשתכרות של שותפי ההון במשרד.
שיטה דומה נהוגה גם במשרד עו"ד Akin Gump Strauss Hauer & Feld, אך רק רק לאחר למעלה משמונה שנים (!) זכאים עו"ד להיכנס למעמד של שותפי Non-Equity, ומשכורתם היא נגזרת של פעילותם האינדיבידואלית ולא פעילות כללית של כל הפירמה.
גישה שנייה, רואה בשותפים אלה כשותפי הון לכל דבר ועניין, והם זכאים לאותן זכויות הצבעה של שותפי ההון ובמקביל הם נדרשים לעיתים להשקיע הון עצמי במשרד הנמוך מההון שמתבקשים שותפי ה- equity להשקיע במשרד.
עורכי דין אלו נהנים ממשכורת מסודרת ונדיבה שיכולה להגיע עד למיליון דולר בשנה במשך זמן שנע בין כשנה עד ארבע שנים. לדברי השותף המנהל במשרד עו"ד Paul Hastings LLP, שיטת עבודה זו לרבות דרך ההשתכרות של השותפים הצעירים, מסייעת למשרד לבנות מסלול התקדמות מפתה עבור השותפים הצעירים, וכן מסייעת לאותם שותפים צעירים ליהנות משכר גבוה שמאפשר להם גם להחזיר את השקעתם במשרד וגם מסייעת להם בשיפור רווחתם הכלכלית.
ההבדל בין אותם שותפים לשותפי ההון הוותיקים הוא הן בסכום ההשקעה העצמית שלהם במשרד והן ברמת ההשתכרות ההתחלתית שלהם. הרעיון בבסיס הגישה הוא להעניק לאותם שותפים הרגשה שהם נראים ומורגשים בפירמה, ולפיכך מוערכים בהתאם.
מנגד, משרד עו"ד Perkins Coie מציע לשותפי Non-Equity שלושה דרגים של שותפות: בשלב הראשון נחשבים השותפים לשותפי Non-Equity, כאשר שותפים בקבוצה זו משתכרים משכורת קבועה והם מחזיקים בזכות הצבעה וזכאות לבונוס שנתי.
במהלך השלב השני, השותפים משקיעים הון עצמי במשרד. במהלך השלב השלישי, הופכים השותפים לשותפי הון ומשכורתם עולה בהתאם. יודגש כי לפי הנהוג במשרד זה, נדרש רוב של 2/3 מבעלי זכות ההצבעה כדי להעביר שותף מהשלב השני לשלישי.
(2) ייבוא אישי (Laterals)
שותפים מסוג זה הם שותפים המגיעים מחוץ למשרד, קרי – עורכי דין שלא צמחו וגדלו באותה פירמה, לרוב בשל הצורך בהוספת תחום מומחיות חדש לפירמה. המיוחד במסגרת העסקה זו היא החתמתם של עורכי דין אלו על הסכם העסקה קצר טווח שיכול לנוע בין כמה חודשים לכמה שנים בלבד, בהתאם לצרכי גיוס כח האדם של המשרד.
במסגרת העסקה, 'מקוטלג' אותו שותף למעמד של שותף Non-Equity, מקבל משכורת פיקס קבועה וגבוהה הכוללת בונוסים. כך כאשר משרד מסוים מעוניין להוסיף שירותים משפטיים שאינם מוענקים על ידו, הוא מצרף לשורותיו שותף חדש בעל מומחיות נדרשת.
ישנם מספר וריאציות לסוג שותפות זה:
- ישנם משרדים שמבקשים משותפים אלו להיות שותפי Non-Equity לתקופת מבחן כדי לראות את מידת הצלחתם, התאמתם ותרומתם למשרד בטרם הם זוכים למעמד של שותף הון, כפי שנהוג במשרד Patton Boggs, שכן, לדברי מנכ"ל הפירמה – "יש הבדל בין לתקן ולשנות נוסח חוזה לבין היכולת לשנות ולחזור מהחלטה על שותפי הון".
- במקרים מסוימים שותפים אלו אף נחשבים כשותפי הון לכל דבר ועניין, והם נהנים מכל הזכויות של שותפים בדרג זה, לרבות זכויות הצבעה, כפי שנעשה במשרד Weil, Gotshal & Manges.
- סכומי הכסף המוענקים בהסכם העסקה לאותם שותפים הינם מכובדים מאוד, עשויים לכלול גם בונוסים והם מגשרים על הפערים בין ציפיות השכר מראש של אותם שותפים לבין רצון שותפי ההון בפירמה לשלם כמה שפחות.
(3) שותפים לדרך
קבוצה שלישית ואחרונה הם אלו המכונים 'שותפים לדרך', אך לא לעול הכרוך בניהול הפירמה ובהשקעת הון עצמי בה. קבוצה זו מתחלקת לשני סוגים:
האחד, שותפים המגיעים לגיל פרישה או שותפים המעוניינים לוותר על היותם שותפי הון, בתמורה למשכורת חודשית מובטחת ומסודרת והחזרת השקעתם בפירמה. יודגש, כי צעד זה יכול להיות דרסטי עבור אותם עורכי דין שמגיעים לגיל הפרישה, שכן זהו אינו צעד ייזום מצידם.
המשכורת שלהם יורדת באופן משמעותי כפי שניתן לראות לדוגמה במשרדPatterson Belknap Webb & Tyler, בו המשכורת של שלושת שותפי ה- Non-Equity ירדה מלמעלה ממיליון $ לכל אחד (שהם כ-300,000 ש"ח בחודש), לכדי משכורת נמוכה משמעותית המחושבת על בסיס נוסחה שהוחלט עליה במשרד זה.
השני, אלו המאמצים את סגנון החיים המוענק לשותפי Non-Equity – קרי, אלו החפצים ביותר זמן איכות לעצמם ולביתם ובמקביל להרוויח משכורות חודשיות ראויות, וזאת מבלי להיות מעורבים בפוליטיקה משרדית והשקעות כלכליות עצמאיות במשרד בו הם מועסקים.
על פי השותף המנהל במשרד Quarles & Brady, מספרם של אלו הוא עדיין נמוך יחסית, אך לאור מהות והיקף העבודה כמו גם שעות העבודה הרבות, הוא צופה כי מספרם רק ילך ויגדל.
לסיכום, אוכלוסיית שותפי ה- Non-Equity ממשיכה לעלות, לרבות העלאה במשכורתם, על מנת להשאיר שותפים אלו מרוצים – אך עדיין לא לכלול אותם (עדיין) ב- Equity של המשרד, אלא להצמיד את משכורתם בהתאם לניסיונם המקצועי ולתרומתם למשרד.
ומה לגבי המצב בישראל? התשובה משתנה בהתאם לאופיו של כל אדם. רבים חולמים בתחילת דרכם להפוך לשותפים מצליחים במשרדי עורכי דין גדולים ומוכרים. עם זאת, חלומות לחוד ומציאות לחוד. עורכי דין בעלי ותק של 10-5 שנים הנמצאים במשרדי עורכי דין גדולים וגדולים מאוד, ואינם במסלול שותפות או שעדיין אינם מונו לשותפות, יחפשו את עתידם המקצועי בפירמה אחרת קטנה יותר או שיפנו לכיוונים עצמאיים כעורכי דין או בתחומים אחרים.
נדמה כי יהיה זה נכון לשער שנוכח המצב הכלכלי בישראל המוביל לתחרות קשה, כמו גם היותו של שוק עריכת הדין בישראל רווי מאוד, עורכי דין רבים לא פוזלים יותר אל עבר שותפות הון במשרדי עורכי דין, ומוכנים להסתפק גם במעמד של שותפי Non-Equity, כולל יחס בריא יותר בין עבודה – לזמן פנוי עם המשפחה. ואם לשפוט לפי הנתונים מארה"ב המובאים לעיל – לא מדובר דווקא ברע הכרחי, אלא בפתרון ראוי וטוב בפני עצמו.
פוסט זה מבוסס על מאמר מאת הכתבת Amy Kolz (איימי קולץ) שפורסם בחודש נובמבר 2012 במגזין המשפטי האמריקאי The American Lawyer. לנוחיותכם, המאמר המלא זמין לעיונכם בקישור הבא.
