סקר מנבא מהפכה קרבה בשיטת החיוב של משרדי עורכי דין

בשנים האחרונות תופשת תאוצה תופעה חדשה בקרב משרדי עורכי דין: משרדים נוטשים אט-אט את שיטת החיוב המסורתית של חיוב לפי שעות, ובמקום זאת מחייבים את לקוחותיהם בשלל שיטות אשר אומצו מענפים אחרים. ענף עריכת הדין הוא ענף שמרני וככזה, שינויים בו מתרחשים בזהירות ובאיטיות ועם זאת, נראה כי בעולם מדובר על מהפכה של ממש.

סקר בארה”ב שבוצע בידי ארגון ALM מצביע על עלייה קבועה בשיעור המשרדים אשר בוחרים בדרכים אלטרנטיביות לחיוב לקוחותיהם בשכר הטרחה. הדרכים האלטרנטיביות (או באנגלית AFA – קיצור של Alternative Fee Arrangement) מאפשרות למשרדים להיות אטרקטיביים יותר עבור לקוחותיהם, ולהתאים את צורת החיוב להעדפות הלקוח. שינוי שיטת החיוב גם מעודד תרבות ארגונית חדשה במשרדים.

  • 67% ממשרדי עורכי הדין הנסקרים, אמרו שהם מחייבים באופן אלטרנטיבי עד רבע מהתיקים בהם הם מטפלים
  • 6% מהמשרדים אמרו שהם מחייבים באופן אלטרנטיבי יותר מחצי מהתיקים 

מהסקר נראה כי התופעה במגמת התרחבות- משנת 2011 ואילך, 62% מהנסקרים הגדילו את כמות התיקים אותם הם מחייבים באופן אלטרנטיבי, ורק 2% אמרו כי הפחיתו את כמות התיקים בחיוב זה.

מה זה בדיוק חיוב אלטרנטיבי?

משרדי עורכי דין ישראלים, רגילים לחייב תיקים בשתי שיטות עיקריות:

  • חיוב שעתי– עבודתו של עורך הדין מחויבת לפי תעריף אחיד, בלי קשר לסוג ומורכבות התיק.
  • הריטיינר (Retainer)– שיטה בה משולם למשרד שכר חודשי בעבור הטיפול בתיק מסוים, או בקבוצה של תיקים.

שיטות אלו הן וותיקות ומוכרות, אבל השיטות האלטרנטיביות יכולות להציע מגוון של יתרונות לעורכי הדין שישכילו לנצל אותן כראוי.

השיטות החדשות

1) Fixed Fee

בשיטה זו, שכר הטרחה שייגבה עבור התיק נקבע מראש במו”מ בין המשרד לבין הלקוח. עורך הדין צריך לבצע הערכה של העלות התפעולית של התיק ושל המשאבים העומדים לרשותו לטיפול בתיק, ולתת ללקוח הצעת מחיר מתאימה. השיטה הזו מתאימה במיוחד למשרדים מבוססים או לפירמות גדולות, אשר יש להם את הניסיון שמאפשר להם להעריך נכונה את העלות של כל תיק ותיק, וכן יש להם מספיק משאבים כדי להקצות לניהולו היעיל של התיק. שיטת ה- Fixed Fee מקדמת את יעילות העבודה של המשרד שכן, ככל שהתיק נסגר מהר יותר, המשרד חוסך משאבים ולכן הרווח הנקי שלו גבוה יותר. לקוח אשר מעוניין בטיפול המהיר ביותר, או שרוצה לעודד את עורך הדין שלו להגיע לפשרה מהירה בתיק, ראוי כי ישתמש בשיטה הזו.

2) Flat Fee

השיטה הזו נפוצה בענף השירותים הסלולאריים, לדוגמה. הלקוח ועורך הדין מגיעים להסכמה על “חבילה” של שירותים משפטיים בעלי אופי מובחן: קבוצה של תיקים משפטיים בעלי אופי דומה, סוג מסוים של שירותים משפטיים וכן הלאה. עבור הטיפול המשפטי, הלקוח משלם סכום קבוע מראש. המיוחד בשיטה זו היא שהלקוח יכול להוסיף ולהגדיל את “החבילה” ללא תוספת תשלום, כל זמן שמדובר בשירותים מאותו סוג שסוכם עליו. תוקף ההסכם מוגבל בזמן. השיטה הזו מתאימה במיוחד למשרדים אשר נוהגים לטפל במסות של תיקים מאותו סוג: משרדים שעובדים על הסכמי עבודה של קבלנים, על הסדרים קיבוציים, תיקי הגנת צרכן וכיוב’. השיטה מעודדת את הלקוח להישאר אצל עורך הדין לאורך זמן כיוון שהיא יוצרת תרבות ארגונית צפויה מראש ואחידה.

3) Capped Fee

בשיטה זו עורך הדין עובד לפי חיוב שעתי, אך מתחייב מראש לא לעבור סכום מסוים שנקבע בהסכם עם הלקוח. שיטה זו לא ממקסמת יעילות כמו שיטת הFixed Fee, אבל היא כן מעודדת יותר יעילות משיטת החיוב השעתית הנפוצה. השיטה מתאימה במיוחד למשרדים בתחילת דרכם שכן, היא מאפשרת להם את הביטחון של מחיר קבוע מראש אבל גם נותנת להם את האפשרות של חיוב נמוך אשר חיוני כדי למשוך לקוחות חדשים.

סיכום

ענף עריכת הדין הוא ענף שמרני: מהחליפות והעניבות דרך איסור הפרסום ועד לנייר המכתבים, שינויים לא קורים בקלות בתחום הזה. שיטת החיוב השעתית נשענת על עקרונות מוצקים, אבל לא תמיד היא מתאימה לכל עורך דין או לכל לקוח. טוב לראות שישנה מגמה חדשה המאפשרת לכל עורך דין להתאים את שיטת החיוב הנוחה לו וללקוחותיו, כדי לאפשר לו להעניק את השירות הטוב ביותר שהוא יכול, ואת הערך המוסף הרב ביותר.