השימוש ההולך וגובר ברשתות המדיה החברתית (פייסבוק, טוויטר, יו-טיוב, לינקדאין וכדומה) מציב אתגרים לא פשוטים בפני מנהלי החברות- האם לחסום מהעובדים את הגישה לשימוש באתרים אלו ואם לאו. כך, גם הם פני הדברים במשרדי עורכי דין.

כשחושבים על חסימת גישה לאתרי המדיה החברתית, הסיבה היחידה והמרכזית עליה חושבים המנהלים היא יעילות, איכות ואפקטיביות העבודה. כששותפים בכירים ומנהלי משרדים חוסמים את הגישה למדיה חברתית הם למעשה חוששים כי עובדי המשרד (לרבות עובדי מנהלה) יכלו את זמנם היקר בגלישה ושימוש באתרים אלה על פני שעות עבודה יקרות, שמשמען חיובי לקוחות ועמידה ביעדים. במילים אחרות, הנאה על חשבון עבודה.

נקודת המבט של המנהלים אינה משוללת היגיון, ברם, האם חסימת הגישה אכן אפקטיבית? האם היא פתרון ראוי? לטעמנו, מדובר בפתרון לא יעיל שאף עשוי לפגוע במשרדי עו"ד האוסרים שימוש באתרים אלו. נסביר.

(1) אמון

כאשר משרדי עו"ד מונעים גישה לאתרי מדיה חברתית הם למעשה אומרים לעובדי המשרד כי הם לא סומכים עליהם שיעמדו בפיתוי ויבצעו את עבודתם נאמנה. עו"ד מבינים זאת, וככל אדם, אף אחד לא אוהב מצב בו המעסיק אינו מביע בו אמון.

(2) גיוס כוח אדם

התחרות הגוברת בשוק עריכת הדין הישראלי עשויה לפגוע במעסיקים פוטנציאליים שבעתיים באם יחסמו את הגישה לאתרי המדיה החברתית.

פייסבוק הפך להיות כלי תקשורת שימושי, יעיל ונפוץ עבור הגולשים- וכאשר עו"ד ממילא מבלים את רוב שעות היממה במשרד הם רוצים שיהיה להם אמצעי קשר נגיש ויעיל עם כמה חברים במקביל כמו גם האפשרות ל'נקות' את הראש אחת לכמה שעות. אם אפשרות זו נחסמת בפניהם, יכולה להיות לכך העדפה לבחירה במקום עבודה כזה / אחר.

(3) שיווק

שיווק בשיטת On-Line באמצעות רשת האינטרנט הוא כלי משמעותי המאומץ בידי משרדי עורכי דין. לשיווק אינטרנטי יתרונות רבים: גמישות  גדולה, נגישות גבוהה וזמינות מיידית. שימוש במדיה החברתית הוא כלי יעיל לשיווק משרד עורכי הדין, בין אם על ידי אתר אינטרנט מוצלח, בלוגים המתנהלים על ידי עורכי הדין ומועלים למדיה החברתית ועוד. לכן, כאשר משרדי עורכי דין עושים שימוש שיווקי באתרי מדיה חברתית מחד, ומאידך, חוסמים את הגישה והשימוש בהם לעובדיהם – הם משדרים מסר כפול ויוצרים מרמור אצל העובדים.

(4) סיוע מקצועי והתפתחות מקצועית

הרשתות החברתיות הן כלי יעיל לעורכי דין להתעדכן וללמוד אודות חידושים והלכות בתחומם, בין היתר על ידי קריאת בלוגים, מעקב אינטרנטי אחר עורכי דין מובילים, השתתפות בקבוצות דיון בפייסבוק או בלינקדאין וכדומה.

(5) אלטרנטיבות

סמארטפונים, אייפונים ודומיהם נמצאים היום ברשותם של אחוז גבוה מהאנשים בישראל, ובכלל זה גם אצל עורכי הדין. הגעה לאתרי המדיה החבתרית ממכשירים אלו הינה חופשית ולא מוגבלת, ולמנהלי המשרדים אין יכולת להגביל זאת, אלא רק אם מדובר במכשירים ניידים הניתנים לעובד מטעם המשרד.

במקרה זה, רבים מעורכי הדין משתמשים גם מכשיר הסלולארי הפרטי שלהם בו הגישה לאתרי המדיה החברתית אינה חסומה. במילים אחרות, חסימת הגישה מהחשב במשרד לא מונעת מעורך הדין את השימוש באתרים, שכן הוא יכול לעשות כן באמצעות מכשיר הסלולרי שברשותו, ומכאן חסימת השימוש על ידי המשרד אינה אפקטיבית.

(6) הפסקות בזמן העבודה

הפסקות בעבודה, בין אם מדובר הפסקות קפה או סיגריה, מנוצלות, לא פעם, על ידי עורכי הדין להתעדכן עם חבריהם ו/או ליצור קשר חברתי. גם השימוש ברשתות חברתיות משול להפסקה בזמן העבודה, לעדכון עם חברים ולשמירה על קשרים.

כפי שאף משרד לא מונע מעובדיו את האפשרות לשתות קפה ולעשן, כך לא ברור מדוע למנוע מהם את השימוש באתרי מדיה חברתית?! כמו-כן, כבר הוכח כי הפרודוקטיביות של העובדים עולה כאשר הם מקבלים הפסקות נוספות על הפסקת הצהריים. שינוי אווירה, התאוררות ורענון מחשבה הינם חיוניים ויכולים לסייע לעורך הדין לבצע את עבודתו בדרך פרודוקטיבית וטובה יותר בחזרתו מן ההפסקה.

לסיכום

נדמה כי חסימת הגישה לאתרי מדיה חברתית אינה יעילה, וכפי שהוסבר, גם עשויה לפגוע במשרדי עורכי הדין הנוקטים בגישה זו. שימוש באתרי מדיה חברתית יכולים לסייע למשרדי עורכי הדין הדין הן מהפן השיווקי והן מהפן המקצועי, שכן, כיום, ידע אינו מגיע רק מספרות משפטית ומפסיקות בתי המשפט, אלא גם מרשתות חברתיות ומהאינטרנט. רבים חשים מאוימים מהשינוי שחל היום כתוצאה מהתפתחות האינטרנט בכלל והשימוש באתרי המדיה החברתית בפרט. שינוי אינה מילה גסה. במקום לפחד ממנו, מומלץ לאמץ אותו, ולתעל אותו להיטיב עם צרכי הארגון והמשרד.